<h1>ראבי"ה סימן תתס"א</h1>
<h2>דף יב.</h2>
גרסינן בירושלמי דנדרים [פרק קונם יין] [ה"א] נדר להתענות ושכח ואכל כבר אבד תעניתו [רבא] בשם רבנן דתמן והוא שאמר [יום] סתם אבל אם אמר יום זה מתענה ומשלים, ולא אמרן אלא אם אכל הא אם טעם לא, כדגרסינן בפרק היה קורא [י"ד ע"א] בעי מיניה [אשיאן] מרב אמי השרוי בתענית מהו שיטעום אכילה ושתיה קביל עליה והא [ליכא או הנאה קביל עליה והא] קמיתהני אמר ליה טועם ואין בכך כלום ועד כמה רב אמי ורב אסי טעמו עד רביעתא ומפרשי רבנן דצריך לאיזדהרי ולא לבלוע כלום, ובספר האלפסי (פסק) כתוב הירושלמי בשיבוש, ועיינתי שם והוא כמו שכתבתי. ונראה לי דכיון דאסקינן בהנאה לא קיבל עליה דיכול לכוס עצי קנמון ולקריצ"א בלע"ז ללחלח גרונו ולפלוט ואמרינן בפרק כיצד מברכין [ל"ו ע"ב] כס(א) זנגבילא ביומי דכיפורי פטור והוא הדין נראה לי דמותר, ופטור דנקיט משום דשייך באכילה גמורה חיוב חטאת וכדאמרינן במסכת שבת [ג' ע"א] כל פטורי דשבת פטור אבל אסור, מכלל דשאר פטור לא, ואפילו [אם] ביום הכיפורים היה אסור התם משום דטובת הנאה נאסרו בו מה שאין כן בשאר תענית, ותו דדאורייתא הוא.
<h2>דף יג:</h2>
בפרק במה מדליקין [כ"ד ע"א] גרסינן ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון [שני וחמישי] תעניות ומעמדות וכו' אומר מעין המאורע וכו' ואם לא אמר אין מחזירין אותו, והכי נמי אמרינן בירושלמי דברכות [פ"ז ה"ה] דבחנוכה ופורים אין מחזירין אותו לומר על הניסים, והני מילי בתפלה כדפרישית במסכת מגילה. אבל אי אידכר מקמיה דעקר רגליו נימא הכי ענינו ה' ענינו וכו' עד פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה ויהיה לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך וגו' כך פסק בהלכות גדולות וגם רבינו אלפסי. ונראה לי דשליח ציבור שלא אמר בין גואל לרופא שיכול לאומרה בשומע תפלה, כדפרישית לעיל גבי טעה ולא אמר שאלה בברכת השנים, וכמו שחלקתי לשם, והני מילי בדאידכר קודם שומע תפלה.
